ספר השרשים
דבש לפי
כד. קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה הכי אמרינן בפסחים דף כ"ו ותניא לולין היו פתוחין שבהם היו משלשלין האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים ומסיק דמעלה עשו בבית קדשי הקדשים. ואפשר שזה רמז הפ' גבי נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' דהגם דמראה אין בו מעילה. מעלה עשו בבית קדשי הקדשים ומינה דלזון עיניהם מן השכינה חייבים דאסקינן דרגא על אחת כמה וכמה מעלות יש. ואשכחן דאמרו רז"ל דכל אשה שהיתה מסתכלת באלישע היתה מתה כמ"ש בפרקי ר' אליעזר ובוודאי דהטעם משום דהשראת שכינה בפניו ולזה היו מתות דאע"ג דמראה אין בו מעילה שאני הכא דהיה אור השכינה ממש שרוי בפניו. ומה שלא היו האנשים מתים אפשר דהיו נוהגים מורא שלא להסתכל בו אלא דרך העברה בעלמא לא כן הנשים דמדתן להסתכל. וזהו גדולת השונמית שלא היתה מסתכלת בו. וזה שמעתי ממורינו הרב מהר"א נחום ז"ל שהיה מפרש והיה מידי עברו יסור שמה במה שפירש"י פ' וירא גבי מלאכים שאמר לוט סורו נא אל בית עבדכם סורו עקמו הדרך שלא יסתכלו בכם רשעי סדום. וז"ש יסור שמה לעקם הדרך שלא ימותו הנשים עכ"ד ואפשר לומר עוד דשאני נשים דהם משכן הסט"א כמו שפירש רבינו מהרח"ו זלה"ה דמעת שנחש הטיל זוהמא בחוה נשארת הזוהמא בנשים וזהו מקור דמיה א"כ הנשים נעשו משכן לסט"א ואינן כדאות להסתכל בשכינה ששורה בפני אלישע ואולי נאמר דגם הזקנות היו משכן לסט"א ולענין זה אין חילוק. משא"כ הזכרים דלא היה בהם הזוהמא כי אם בערלה וביום הח' ימול בשר ערלתו. וכמ"ש באורך במ"א בס"ד. א"נ האנשים לומדי תורה ומקיימי מצות משא"כ הנשים וזכות התורה והמצות תדיריות שמקיימים הגינו עליהם:
מחברת מנחם
הששי, אסורה נא ואראה (שמות ג, ג), כי סר לראות (שם ג, ד), סורה אדני סורה אלי (שופטים ד, יח), אכן סר מר המות (ש"א טו, לב), ויסורו אליו (בראשית יט, ג), יסור שמה לאכל (מ"ב ד, ח), ויסר אליה (שופטים ד, יח), כמשמעו ויט אליה.